האם לתת למתבגרים לצום?
המתבגרים שלכם עומדים לצום? רגע…
לפני שנתגאה ונהיה מבסוטים
בבגרות ובערכים שלהם
בואו נבדוק שזה לא מסוכן עבורם…
אני לא מדברת היום על כאלו שכבר יש להם הפרעות אכילה
וגם אפילו לא על כאלה שמנסים לנצל את הצום בשביל לרזות
(בסוגריים – זה לא עובד..)
אלא רוצה להתייחס רק לבני נוער
שכבר יש להם איזה אישו או
יחסים מורכבים עם האוכל ועם הגוף
ולסכנה שיכולה להיות בצום עבורם.
אז האמת היא
ש"יום צום אחד קטן"
עלול להוות טריגר להתפרצות מאוד גדולה
של "משהו" שאולי היה חבוי שם כל הזמן
ורק חיכה לתנאי שטח מתאימים כדי לפרוץ..
והנה הם הגיעו…
כי בשביל אילו שכבר נושא האוכל והגוף טעון
עצם החוויה של הצלחת צום
וכל השיח החברתי ולפעמים גם המשפחתי
על מי הצליח לצום, ומי “נשבר”
עלולים לחזק דפוסי שליטה
שלעיתים כבר ממילא נוקשים אצלהם.
וזה גם עלול לשמש להם הוכחה
שהם מסוגלים לא לאכול
דבר שעלול לדרדר את המחשבות
(ובעקבותיהן את הנסיונות והמעשים)
למקומות "פחות טובים"..
ואפילו אם מישהו כבר נמצא בנושא הזה
צום עלול “לגלגל אחורה” תהליך טיפולי של חודשים.
מה כן?
אם הרצון לצום אכן יושב על ערכים..
הציעו להם לשקול
חלופות הסתגפותיות משמעותיות אחרות לצום
כמו הימנעות ממסכים, מטלפון, מוזיקה,
או כל ויתור סמלי אחר
שבתכלס-
גם יכול להיות קשה הרבה יותר מלצום…
כשהמסר לילדים:
"מה שחשוב ביום הזה הוא הכוונה והמשמעות,
לא אם הצלחת להחזיק בלי אוכל או מים."
שתהיה גמר חתימה טובה!
א
א
א
א