מה עושים כשמישהו מעיר לילד שלנו על המשקל שלו

זה לא סוד שהרבה ילדים עלו במשקל בקורונה..

כעת עם החזרה למפגשים משפחתיים
לא מעט הורים מספרים
שהדודה/ סבתא/ סבא וכו’
שלא ראו את הילד הרבה זמן
מרשים לעצמם להעיר לילד שלנו שהוא השמין..
ואנחנו מוצאים את עצמנו רוצים שהאדמה תבלע אותנו לנוכח החוצפה וחוסר הטקט
וליבנו נכמר על הילד שנפגע

אז מה באמת עושים כשמישהו מעיר לילד שלנו על המשקל?

מצד אחד בא לנו להיכנס במי שהעיר לילד שלנו

אבל האמת היא
שאם נכעס באותו רגע על מי שאמר את זה
אנחנו עלולים לשלש את הפגיעה:

1.  הילד יבין שאנחנו נסערים וחושבים שנאמר לו משהו ממש נורא. (הרי אם היו אומרים לו למשל משהו נטרלי כמו שהוא מאוד גבה, ברור שלא היינו כועסים..)

2.  הילד מבין שמה שאמרו לו באמת נכון לדעתנו כי אחרת לא היינו חושבים שצריך לכעוס על מי שאמר את זה וכאילו להגן עליו.

3.  הילד מבין שגם לנו קשה עם ההשמנה שלו ועכשיו הוא צריך לסבול גם את הקושי שלנו על הכתפיים שלו..

אז מה אני מציעה?

לפני הכל,
אני רוצה להציע שיותר חשובה התגובה שלנו ההורים
אם אנחנו נמצאים לידו כשאומרים לו את זה
והיא זאת שתחרט בנפשו יותר ממה שיגיד לו מישהו מהמשפחה..

אני מציעה שהתגובה שלנו תהיה קודם כל קור רוח,

אח״כ בנימה קלילה ואולי אפילו הומוריסטית מעט,

משהו שמראה שמבחינתו הוא תמיד מהמם בדיוק כפי שהוא..

האם זה יקח לילד את העלבון לחלוטין

כנראה שלא..

אבל הידיעה שהוא לא מאכזב אותנו ההורים/ שאנחנו גאים בו ואוהבים אותו בכל צורה / ושאנחנו לפחות לא רואים ענין גדול באמירה הזאת

והאמירה של זה בקול רם בפני קרוב המשפחה

תשים את קרוב המשפחה במקום

ואותנו בפניו ״בצד שלו״ – של הילד שלנו

ותוציא את הילד שלנו מהאירוע עם פגיעה הכי קטנה שאפשר

ובעיקר

עם הרגשה

שלא משנה מה יגידו לו בחוץ..

בבית שלו

ההורים שלו

לא שופטים ומבקרים אותו לפי גודל גופו

והערה חשובהההה:

כמובן שאמירה כזאת צריכה להיתמך בשפה הכוללת בה מתייחסים לילד בבית

שאותה אני ממליצה בחום גדול מאוד

ללמוד…

והערה חשובה לא פחות:

כל הנכתב מכוון גם לילדות ונכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד…