לא פשוט לגדל ילד בררן באוכל
ועוד יותר לא פשוט
כשהבסיס לבררנות הוא קושי בוויסות חושי
והכי לא פשוט
כשהקושי בוויסות חושי לא מאובחן
אם המצבים הבאים נשמעים לכם מוכרים
אתם בפוסט הנכון…:
הילד לא יכול לסבול שלועסים לידו מסטיק?
שאוכלים עם קולות?
שמטקטקים עם העט?
ולפעמים אפילו
הוא ממש משתגע
כשרק נושמים לידו קצת בקול?
ואתם מרגישים
שהוא מגיב בהתפרצות אגרסיבית
לא פרופורציונאלית לעוצמת הארוע?
בהתחלה המחשבה
שרעשים כאלה קטנים משגעים אותו
נראית מצחיקה
אח”כ אנחנו מפרשים אותה כפינוק
ובהמשך זה מתחיל ממש לעצבן
כי זה מתחיל להשפיע
על ארועים שקשורים לכל המשפחה
ומעכיר את האווירה בכל ארוחה
ולכן כבר מגיבים בכעס:
“דיי כבר… תרגע…
אפשר לחשוב מה כבר קרה..
אוי ואבוי
לעסו/ שתו/ בלעו לידך..”
אז קחו נשימה עמוקה
ולפני שתצעבנו ותכעסו
קחו בחשבון
שאולי יש כאן תופעה נוירופסיכיאטרית
כמעט ולא מוכרת (גם ע״י הרבה רופאים)
שהיא בלתי נשלטת
יוצרת הפרעה אמיתית בחיים
ומעוררת לא מעט סבל ומצוקה אצל הילד..
קוראים לה:
מיזופוניה –
“שנאת צלילים”
אנשים שמתקשים להתמודד עם צלילים מסוימים
שרב האנשים לא ישימו לב אליהם
אבל אותם הצלילים האלה ממש ירגיזו אותם
עד ליצירת תגובות קיצוניות
כגון עצבנות קצונית, זעם או אגרסיביות קשה
מילולית או פיזית
כלפי יוצר הצליל המרגיז
(זה לרב מישהו אחר ולא צלילים שנוצרו על ידם)
עבורם אותם צלילים שרובנו לא נשים לב אליהם
יהיו כמו עבור רובנו
רעש של ציפורניים על הלוח.. (ברררררר…)
כנראה שיש לסובלים מהתופעה
מאפיינים אישיותיים משותפים נוספים
וזאת נחשבת תופעה
שהיא שילוב של בעיה נוירולוגית עם בעיה פסיכולוגית
שבטיפול מתאים (כנראה CBT – טיפול קוגניטיבי התנהגותי)
ניתן להקל על הסימפטומים שלה..
אז איך זה ישפיע על אכילה של ילדים?
היות ורב הסובלים ממיזופוניה
יסבלו בעיקר מרעשים שמייצרת אכילה
ילד שסובל מהתופעה
לא יהיה מסוגל לשבת ליד אנשים שאוכלים:
במשפחה
בגן
עם חברים
ביציאה למסעדות..
או סתם פופ קורן בקולנוע
כשהוא קטן
הוא לא תמיד ידע לתמלל את ההרגשה
ולעיתים פשוט יתחמק מלהשתתף בארוחות..
(ובגיל ההתבגרות
אי השתתפות בארועי אכילה
יכולה לייצר בעיות חברתיות מורכבות יותר)
אבל גם אם הרעש המרגיז לא היה קשור ישירות לאכילה
(טיקטוק עט או מקלדת…)
הוא יגרום לו לעצבנות ואי שקט כמעט תמידיים
(כי מתי אין רעשים ביום יום)
מה שעלול לצאת ״עלינו״ או ״על האוכל״
וזה עלול לגרום לילד עם עודף משקל-
לאכול אכילה רגשית
או לילד עם חוסר משקל
דווקא לא לאכול…
בקיצור
לא כל בררנות אכילה יושבת על וויסות חושי
לא כל רגישות לקולות היא מיזופוניה
גם לבררנות שיושבת “רק” על “סתם” חושים רגישים
צריך להתייחס בהבנה ובכבוד:
״אני רואה שקשה לך לטעום.. תטעם רק אם אתה מרגיש שאתה רוצה ויכול..”
“אם קשה לך עם הריח של החביתה, בוא שב איתנו ואני לא אזיז אותה מכאן..”
על אחת כמה וכמה
אם מדובר במיזופוניה..
קודם כל
בואו נזכור
שמדובר בתופעה שאיננה בשליטתו של הילד
ונגלה חמלה
ולאחר מכן ננסה כמובן לעזור לו ולטפל.
ואם אבחנתם עכשיו את אחד הילדים שלכם
(או את עצמכם? )
אני את שלי להיום עשיתי ..
